שלום לכם,
אני מציע כאן תחום מחקר שיש כעת מקום רב להעשיר אותו. לא רק שהתחום עמוק אלא שהשלכותיו עשויות להיות מעשיות.
ההצעה היא לפיתוח "תיאורית ביקורתית ימנית".
מה משמעות הדבר?
נתייחס כאן לימין ושמאל כך: ימין נוטה לשימור ושמאל לשינוי. במונחים של "תיק השקעות" ימין מייצג השקעה יותר סולידית ושמאל נוטה להון סיכוי. בחברה בריאה מתקיים שיח בין אנשים באוריינטציות השונות.
מרקסיסטים מוציאים את עצמם משיח שכזה כיוון שהם מאמינים ששינוי לא מגיע מתוך המציאות הקיימת, אלא מחזיקים בחזון אפוקליפטי שבו נדרש שבירה כללית ויצירת אוטופיה מתוך השברים. השבירה אמורה להתקיים מתוך אנטגוניזם בין מעמדות בחברה. אנטגוניזם זה מטופח דרך עבודת ביקורת אשר נועדה לטפח סלידה כללית כלפי החברה. ניאו-מרקסיסטים ברבעון השני של המאה העשרים אף פיתחו תיאוריה בשם: "תיאוריה הביקורתית". זו אינה ביקורתיות השואפת לניטרליות אלא נועדה לקידום האתוס של "אוטופיה מתוך ההריסות".
התיאוריה הביקורתית לבשה צורות שונות בהתאם לתקופה ולתחום שבו נראה היה שניתן להגביר אנטגוניזם. למשל: מייסדי "תיאוריית הגזע הביקורתית" החילו את האנטגוניזם על תחום הגזע:
Unlike traditional civil rights, which embraces incrementalism and step-by-step progress, critical race theory questions the very foundations of the liberal order, including equality theory, legal reasoning, Enlightenment rationalism, and neutral principles of constitutional law.
אם נצליח להיחלץ מהראיה הצרה המגבילה את המרקסיזם לתחום הכלכלי ונבחין בתבנית העמוקה יותר, נוכל לתאר את האוריינטציה האנטי ליברלית לעיל כ: "מרקסיזם-גזע". באופן דומה יש לנו שפע תצורות מרקסיסטיות מעבר למה שידוע לרוב הציבור בישראל. לא רק מרקסיזם-מגדר ומרקסיזם- מיניות אלא גם מרקסיזם-נכות. המאמר Cripping Incest Discourse(s) מביא ציטוט המדגים כיצד נראה תחום זה:
Collectively in the white Western world, we go to such lengths to un–choose disability. We wear seat belts. We don’t dive into shallow water . We vaccinate against polio and measles. Certainly these actions are about avoiding death, but our avoidance quickly mashes into the un-choosing of disability.
(לא נראה שהמאמר זמין אך רובו מוקרא כאן https://www.youtube.com/watch?v=gCHj2nDUhDY)
ניתן לראות כאן שילוב גם של מעט מרקסיזם-גזע בתחילת הציטוט. הציטוט עצמו בא לשרת מרקסיזם-מיניות. המאמר בא להביא תמיכה בגילוי עריות ושואף להתמודד עם הטענה שגילוי עריות עלול להוליך לילדים עם נכות. אחד הפתרונות במאמר הוא להוכיח אותנו על העדפת בריאות על פני נכות.
ההנחה הטבעית שלנו היא כמובן שהציטוטים לעיל מייצגים סטייה "הזויה" ממהות המרקסיזם. לא כך הוא. אני מאמין שקריאה עמוקה מספיק של המרקסיזם חושפת פתולוגיה מההתחלה ועד הסוף. מהמהות ועד המימוש.
ביקורת מצד אחד ואוטופיה עמומה מצד שני מתבררים כהסוואה אפקטיבית גם אל מול בעלי מנת משכל גבוה מהממוצע. אבל אני חושב שמרגע שרואים דרך ההסוואה אין דרך חזרה להתבוננות התמימה.
זוהי הגדרת האמת המרקסיסטית בארכיון המרקסיסטי הגדול בעולם:
https://www.marxists.org/glossary/terms/t/r.htm#truth
אם מתגברים על האפקט המהפנט של הטקסט רואים שהמשמעות הטבעית של אמת מושמדת. כלומר – ההתאמה בין רעיון למציאות. זו מוחלפת ברעיון ההשמדה מצד אחד והציות מצד שני. איך? נטען שהאמת היא המציאות החברתית הקיימת וכל מה שקיים ראוי להיות מושמד. נטען גם שהמהפכן נדרש לחכות לסוציאליזם להגיד לו מהי האמת. כלומר, מי שמגדירים את עצמם בהצלחה כמייצגי הסוציאליזם קובעים מה אמת.
בחלק שבו האמת מתוארת כצורך להשמיד ישנו ציטוט המיוחס לגתה. בפועל אלו מילים אשר גתה מכניס לתוך הדמות השטנית במחזה "פאוסט". הטקסט המלא שממנו נלקח הציטוט הוא זה (מודגש כאן הקטע המופיע בהגדרת האמת המרקסיסטית):
I am the spirit that negates.
And rightly so, for all that comes to be
Deserves to perish wretchedly;
'Twere better nothing would begin.
Thus everything that that your terms, sin,
Destruction, evil represent—
That is my proper element.
https://www.goodreads.com/choiceawards/best-books-2022?ref=gca2022opening_eb
אז מה יש לנו בהגדרת אמת המרקסיסטית? ביטול האמת ככקשר בין רעיון למציאות, השמדה, ציות וציטוט של מפיסטופולס המייצג את השטן.
ניתן להתרעם על הרעיונות לעיל בשם הליברליים, בשם הרציונליות של הנאורות או בשם השכל (הישר שעשוי בהחלט להתקשות לראות בעיה עקרונית בחיסונים נגד פוליו). גם התחושה שאנו עומדים מול מול "ענן של הזיה" אינה אפקטיבית. לא יעיל סתם לכעוס וגם לא להתבונן במצב כאילו מתוך חלום מנותק כאיזו "הידרדרות טבעית בלתי נמנעת של המצב האנושי".
כאקדמאים מה שניצב בפנינו כאן הוא תחום מחקר. המושג המרכזי של תחום מחקר זה יכול להיות לא אחר מאשר כוח. כעת כל אדם יכול לראות כי למגוון תצורות המרקסיזם יש כוח. זהו כוח אמנם כוח הקורא תגר על הרציונליות אך הרציונליות גם יכולה לעמוד איתן ולקחת על עצמה את האתגר.
לכוח של תצורות המרקסיזם בכל זאת יש מבנה. כמו בתחומי מחקר רבים אחרים, מרגע שניצור מבנה תיאורטי אפקטיבי לאפיון תופעה, גדלה היכולת שלנו לבצע עליו מניפולציות. מבנה הכוח של הקונגלומרציה המרקסיסטית הוא ללא צל של ספק אחד התחומים הגדולים והמשמעותיים ביותר שניתן לחקור כיום. לכן אני מאמין שנדרש קול קורא ליצירת תחום מחקר של "תיאוריה ביקורתית ימנית".
גם מי שנוטה לשמאל יכול לעסוק בפיתוח תיאוריה ביקורתית ימנית כיוון ששמאל הדוגל בשינוי הוא בוודאי מימין למרקסיזם הדוגל באתוס השבירה למען אוטופיה בלתי מוגדרת (אך ייתכן שעדיף שם אחר).
ענפים של תיאוריה יעסקו באופן ביקורתית ברעיונות המרקסיסטים, השפעתם הפסיכולוגית על אוכלוסיות שונות, מנגנון חדירתם למוסדות החברה ועוד.
אציע כאן כיוון ראשוני לניתוח תצורות שונות של כוח על בסיס רעיונות של John Searle. סרל מדגיש מאוד את נושא השפה.
ניתן להתייחס לכוח כ: משקל מיוחד הנוסף למילים. נראה שלוש תצורות שבהם דבר זה יכול להתבצע.
1. כוח גולמי. נניח שאדם מגיע לפקיד בנק ומבקש את כל הכסף בקופה. למילים האלו אין משמעות אופרטיבית אלא אם אותו אדם, למשל, מחזיק אקדח. האקדח מייצג כוח גולמי המעניק משקל למילים.
2. כוח מוסדי. אם שוטר יבקש מאיתנו לעשות דבר מה, למילים שלו יש משקל מיוחד הנובע מסטטוס המוענק לו על ידי מוסד המשטרה. הדבר כמובן נכון, למשל, גם לפקיד שאינו חמוש כלל. כפי שאנו יודעים, כל דבר עם כוח יכול להיות מושחת ולשרת מטרה אחרת מזו שלשמה נוצרה. השחיתות יכולה להתקיים ברמת הפרט או במצב פתולוגי לדבוק במערכת בכללותה.
3. סמכות מוסרית–אינטלקטואלית. המדינה הליברלית מכבדת חופש מצפון וחירות מחשבה כך שאלו הם תחומים הנפרדים קונצפטואלית מסמכות המוסד המדיני. זהו דבר טוב אך אין סיבה עקרונית שגם תחומים אלו יהפכו לקליפה ריקה המשרתת אג'נדה חלופית.
המרקסיזם יונק את כוחו הראשוני מטענה לסמכות מוסרית ואינטלקטואלית. הסמכות המוסרית נובעת מטענה לייצוג מדוכאים. הסמכות האינטלקטואלית נובעת מטענה ל "יכולת ניתוח עמוקה" של המבנה החברתי "האמיתי" של החברה.
יכולת ניתוח שאמורה להיות מסוגלת לחשוף את יחסי הכוח המדכאים באופן בסיסי וחסר תקנה כל עוד מדובר בחברה הליברלית כאשר רק המרקסיזם הוא הפתרון.
ציטוט זה של מרקס מדגים את האופן בו הוא תופס את אוכלוסיית הפועלים – כנשק שלו. הטקסטים שלו עם יומרתם האינטלקטואלית אמורים להעניק כוח לנשק האנושי הזה.
As philosophy finds its material weapon in the proletariat, so the proletariat finds its spiritual weapon in philosophy.
https://www.marxists.org/archive/marx/works/1843/critique-hpr/intro.htm
הן הטענה לעליונות מוסרית והן הטענה לעליונות אינטלקטואלית ריקים מכל תוכן. טענת המרקסיסטים שהם "מייצגים אוכלוסייה מסוימת" (פרולטריון, שחורים, נשים, הומוסקסואלים, נכים…) אינה מגובה בשום דבר הקרוב לבחירות דמוקרטיות. גם אם הם כן הצליחו לצבור תמיכה ברגע אחד, ההנהגה המרקסיסטית, בגלל מגבלה תיאורטית, אינה יכולה להכיר ביכולת האוכלוסייה להדיח אותם. זאת כיוון שאתוס המרקסיסטי כולל את תפקיד ההנהגה לעצב את טבע האדם. על מנת שאדם אחד יוכל לעצב את נפשו של אדם אחר, נדרשת היררכיה תלולה ביותר ובוודאי אסור שאדם יוכל לפטר את מי שאמור לעצב מחדש את נפשו.
תחת תיאוריית הגזע הביקורתית, למשל, הטענה היא שזו מייצגת שחורים. אבל מה אם יש שחור המתנגד בחריפות לאותה התיאוריה? האם הדבר מפריך את התיאוריה? לא. יתברר שאותו אדם בפועל אינו "שחור באמת". אולי הוא שחור בחוץ, אבל לא בפנים. נפשו עדיין לא עוצבה כראוי. על פי הגדרת האמת המרקסיסטית, מי שמצליח למנות את עצמו כנציגו מגדיר את האמת.
העליונות האינטלקטואלית גם פיקטיבית כיוון למרקסיזם מעולם לא הייתה תכנית הראויה לשום "תכנית". ניאו מרקסיסטים הגדילו לעשות וטענו שהבעיה היא המציאות הקיימת כה מדכאת עד כי בלתי אפשרי אפילו לנסח את המושגים שיהיו הבסיס שמתוכם תיבנה האוטופיה העתידית.
הדבר דומה לאדם עם בעיה נפשית, אך הוא לא "שומע קולות". הוא דורש לשבור את כל התזמורת המנגנת כיוון שהוא מאמין בכל ליבו שלאחר שבירת כל כלי הנגינה הוא יוכל לשמוע את הקולות שינחו אותו כיצד לעצב את החברה.
כך כותב "אבי השמאל החדש" הרברט מרקוזה בשנות השישים:
Negative thinking draws whatever force it may have from its empirical basis: the actual human condition in the given society, and the "given" possibilities to transcend this condition, to enlarge the realm of freedom. In this sense, negative thinking is by virtue of its own internal concepts "positive"…
האפשרות "הנתונות" מכונים "תשתית אמפירית" אף שלא מתואר כלל מה הם. אותה מחשבה של שלילה "מגדירה את עצמה" כחיובית. פשוט משחקי מילים… אבל משחקי מילים המוליכים למשחק כוח.
אם התיאוריה הביקורתית הימנית תצליח, זה אומר שהיא הצליחה להראות איך יומרה מוסרית ואינטלקטואלית פיקטיביות מסוגלים להוליך להשתלטות על מוסדות החברה.
שיהיה לנו בהצלחה!
שנה טובה,
צבי שלם
פילוסוף עצמאי
התכתבויות קודמות שלי בתפוצה זו:
"אוריינטציה אורגנית" מול "אוריינטציית קונפליקט"
https://docs.google.com/document/d/1YOYRjuhgVXn7RlcKa8-sPXJB39cmBGjD/
מהזנחת הרציונליות וכת הקוויר למחדלים רפואיים
https://docs.google.com/document/d/16epw2Zp5NgbCGJyWiIdnzxyrwUZu5LY3EikEHto0vSk/
 | תשובההעברה |
כת המרקסיזם 