From: Academia-IL <academia-il-bounces+doveden=tauex.tau.ac.il@listserver.cc.huji.ac.il> On Behalf Of zvi shalem
Sent: Tuesday, September 12, 2023 10:11 AM
To: Eilon Vaadia <eilon.vaadia@mail.huji.ac.il>
Cc: Hagit Messer <hagitmesser@gmail.com>; אקדמיה-בשער רשת <academia-il@listserver.cc.huji.ac.il>
Subject: Re: [Academia-IL-Bashaar] מכתב חוקרי המוח במרכז אדמומד ולילי ספרא בירושלים. 15 באוגוסט 23
לכבוד חוקרי המוח במרכז אדמונד ולילי ספרא בירושלים,
הבעתם תמיכה בעקרונות של סקרנות וחופש מחשבה, לא רק בהקשר למחקר שלכם אלא בהקשר פוליטי רחב יותר. דיברתם על הערך של העלאת כל רעיון, מופרך ככל שיהיה, שיכול לפתוח את האופקים שלנו לפתרונות חדשים.
גישה זו בהחלט יקרה לליבי ולכן אציג תיזה. היא אינה מקורית שלי אך אני מקווה שאני תורם להנגשתה. התיזה מדגישה יותר תיאור הבעיה מאשר פתרון, אבל קשה להציע פתרון בטרם הוגדרה הבעיה כך שזהו שלב חשוב. התיזה מתקיימת ברובד אחר מזה שאליו התייחסתם אך לדעתי אינו פחות חשוב לשגשוג החברה.
התיזה:
ראשית אציג שתי גישות שאכנה כאן "אוריינטציה אורגנית" ו "אוריינטציית קונפליקט" ואת השלכותיהם בשלושה הקשרים: המבנה החברתי, הפרט והמסורת ואינטגרציה למציאות האובייקטיבית. לאחר תיאור הסקיצה, היא תקושר למציאות הנוכחית.
המבנה החברתי
אוריינטציה אורגנית: תרבות המערב למדה ענווה אל מול המערכת האקולוגית העשירה והמורכבת. לכן אנו זהירים עם כל שינוי. האוריינטציה האורגנית מתייחסת למורכבות החברה האנושית מתוך אותה ענווה. היא מכירה באורגניות של החברה האנושית ועושר הידע האינהרנטי שאף פרט אינו מסוגל לתפוס. מכאן שהאוריינטציה האורגנית, כמו בהקשר האקולוגי, זהירה בנוגע להצעות לשינויים מהירים ומרחיקי לכת בחברה.
אוריינטציית קונפליקט: זו מחליפה את מורכבות היחסים החברתיים בתפיסה של אנטגוניזם בין שתיים או יותר אוכלוסיות. חלקם מוגדרים כ "טובים" וחלקם כ "רעים". בניגוד מוחלט לאוריינטציה האורגנית החוששת מתופעות לוואי בלתי צפויות, מתוך אוריינטציית הקונפליקט נובע פתרון פשוט כשם שהוא דרסטי: מיגור כוחם של האוכלוסיות "הרעות". באוריינטציה זו גם אין העמקה בדבר המבנה החברתי החדש. הדגש הוא על הקונפליקט עצמו תוך ציור סכמה עמומה ביותר של אוטופיה עתידית. אוטופיה המתפקדת רק כמעין "קריז להמונים".
הפרט והמסורת
אוריינטציה אורגנית: האוריינטציה האורגנית מזהה מערכת יחסים עמוקה בין המסורת והפרט בין אם זו מסורת מוזיקאלית, אמנותית, מדעית או רוחנית. המסורת נתפסת כמעשירה את זהות הפרט ולפרט יש פוטנציאל להעשיר את המסורת. היחסים האלו בין הפרט והמסורת נתפסים לא רק כמורכבים אלא כמתקיימים ברובד עמוק מכדי שיהיה ניתן להביעו באופן מילולי מפורש.
אוריינטציית קונפליקט: אוריינטציית הקונפליקט מחליפה את תפיסת המורכבות בקונפליקט. כלומר – אנטגוניזם פשוט בין המסורת והפרט. המסורת נתפסת כלוכדת או דורסת את הפרט. הפתרון המוצע: השמדה שיטתית של נורמה באשר היא נורמה. פירוק נורמות חסר אבחנה כמובן גם תורם לעידוד קונפליקטים חברתיים.
אינטגרציה של המציאות האובייקטיבית
אוריינטציה אורגנית: האוריינטציה האורגנית מכירה בתפקיד המתודה המדעית בהתאמת התנהגותנו למציאות האובייקטיבית. המתודה הבסיסית היא התבססות על ראיות המזינות מרחב ניתוח תיאורטי כאשר ניתן לעיתים ליישם את מסקנותיו במציאות. לזה אנחנו מתכוונים לרוב במילה "מחקר". האוריינטציה האורגנית, כאמור, מכירה במערכות מורכבות ומרחבים שבהם ניסוח מילולי מפורש אינם אפשריים כך שהמתודה המדעית כמובן אינה מהווה "תפיסת עולם" שלמה אלא רובד ניתוח חשוב שראוי לעשות לו אינטגרציה לתוך תורת חיים כללית יותר.
אוריינטציית קונפליקט: אוריינטציה זו רואה את המתודה המדעית כאשליה מכוונת המסתירה קונפליקט. היא אינה מכירה באפשרות ייצור נורמות מחקר סטנדרטיות כבסיס למרחב לשיח אינטלקטואלי במרחב ניטרלי. נורמות המחקר עצמן ייתפסו כתוצר של אוכלוסייה מסוימת אשר נועדו לחזק את שליטתן על אוכלוסיות אחרות. כלומר, מחקר מדעי נתפס כמאבק דמים פוליטי באמצעים אחרים.
אני עצמי תומך באוריינטציה האורגנית ורואה את אוריינטציית הקונפליקט כמתכון לחורבן תהומי ושמתוך ההריסות של החברה עלול לעלות משטר טוטליטרי.
איני רואה את אוריינטציית הקונפליקט המתוארת כרעיון תיאורטי בלבד. אף שיש לה שורשים עמוקים יותר, ניתן לסמן את פרידריך הגל כדמות מפתח שהנחילה אותה לאנושות. הנה מספר ציטוטים רלוונטיים של הגל:
* איזהו שמח – שתנאיו מתאימים לאופיו הייחודי, רצונותיו ומאווייו, והוא אף נהנה בתנאים הללו. ההיסטוריה של העולם אינה במה לשמחה. תקופות של שמחה הן דפים ריקים בקורות הקיום, היות שאלו תקופות של הרמוניה – תקופות בהן הסתירות מושהות.
* הַקְרָבָה היא האמצעי דרכו מבטא האדם את השחרור מרכושו, תשוקותיו ורגשותיו האינדיבידואליים. התמקדות הדת בנשמה לובשת צורה של רגש; אף על פי כן היא חוזרת ומופיעה גם כרפלקציה; עבודה דתית, סגידה (פולחן) הן גם כן תוצאות של רפלקציה.
* ייתכן אפילו שגברים כאלו יתייחסו לנושאים גדולים, ואף קדושים, באופן לא מכבד; התנהלות כזאת שהיא אכן בלתי נסבלת ומגונה לפי כל תפיסה מוסרית. ואף על פי כן, יחס כזה הוא כה עוצמתי עד שוודאי ירמוס פרחים תמימים רבים בעוברו – ירסק לחתיכות כל מה שיקרה בדרכו.
הציטוטים מתורגמים מכאן:
הציטוטים מביעים מספר תפיסות יסוד של הגל. האחת היא התפיסה שכאשר אנשים מרוצים מהמציאות שלהם וחיים בהרמוניה היא מציאות שבה "הסתירות מושהות" ולכן "דפי ההיסטוריה ריקים". זה אינו דבר טוב עבור הגל כיוון שהוא למעשה מחליף את אלוהים ב "התפתחות היסטורית". ההיסטוריה אינה מתקדמת לתפיסתו בהתפתחות אורגנית הדרגתית מתוך ניסיון האדם, הקהילה, האומה או האנושות בכללותה לממש רצונות ולהתמודד עם אתגרים (כמו חקר המוח למשל) אלא דרך "סתירות" – כלומר קונפליקטים.
בעוד ש "סתירה" במודל מדעי נתפסת כפגם, אצל הגל ההיפך הוא הנכון. הסתירה היא מעין "מקור חיוניות" במערכת ההפעלה שלו המכונה "דיאלקטיקה". זהו עיקרון ידוע בלוגיקה ש "מסתירה ניתן להוכיח כל דבר" ואכן – מהדיאלקטיקה אכן ניתן להוכיח כל דבר.
אין כל פסול בקבלה של רעיונות ואפילו השראה מאלמנטים בתורתו של הגל. יחד עם זאת מערכת ההפעלה הכללית שהוא הנחיל לאנושות היא זוועה מבחינה לוגית, מוסרית והיכולת לבצע אינטגרציה למציאות האובייקטיבית.
הציטוט השני מתקיים במהלך הדורש מהפרט לבטל את עצמו אל מול המדינה. זו אמורה לייצג את הדת, המסורת, ההיסטוריה, התרבות וכו' במבנה מונוליתי אחיד (הרעיון הזה הוא כנראה ירושה מז'אן ז'אק רוסו).
הציטוט השלישי מתאר את חשיבות האדם המוכן לרמוס לא רק כל מסורת אלא גם כמות בלתי מוגבלת של בני אדם במהלך שעל פי הגל "מקדם את ההיסטוריה". איך יודעים איזה אדם נדרש לציית לנורמות ואיזה אדם ראוי צריך להפר אותה? איזה אדם מוקרב ואיזה מקריב? בשם אילו ערכים ראוי לבצע את ההקרבה? הגל אינו עונה על שאלות אלה.
לא ברור באיזו רמת מודעות הגל עשה זאת אבל התוצאה היא תבנית חשיבה אליה יכולים ליפול טיפוסים נרקיסיסטים עם אינטליגנציה גבוה ולהפוך למגלומנים חסרי כל מעצורים. מגלומן שכזה יפעיל את האינטואיציות הפוליטיות של העולם וינסח את התובנות שלו בטרמינולוגיה דיאלקטיקית כמו "סתירה". כיוון שזו תפיסה גמישה לחלוטין, הוא בהכרח יצליח לעשות זאת ויסיק מכך שיש לו "ידע מיוחד" על טבע ההתפתחות ההיסטורית האנושית. מכן הוא יחזק את המגלומניות הטבעית שלו ויבסס תפיסה שהוא לא רק הנביא אלא גם המשיח של התפתחות זו. במקרה זה המציאות האנושית הקונקרטית בכללותה תיתפס עבורו כאבן נגף.
הוא יניח שהוא נמנה על "האנשים הגדולים" ויממש את הצ'ק הפתוח של הגל המאפשר לו לדרוס כל נורמה וכל כמות של בני אדם על מנת להגשים את חזונו. "בני אדם רגילים", לעומת זאת, נדרשים לתפוס את עצמם כחלק מ "קולקטיב" ולהקריב את האינדיווידואליות שלהם ("הַקְרָבָה היא האמצעי דרכו מבטא האדם את השחרור מרכושו, תשוקותיו ורגשותיו האינדיבידואליים") לערך או המטרה שאותו הוא יגדיר.
אדם שכזה יפעל לפני תבנית זו שניטשה תיאר יפה:
"That it does not matter whether a thing is true, but only what effect it produces – absolute lack of intellectual integrity. Everything is justified, lies, slander, the most shameless forgery, if it serves to raise the temperature – until one 'believes'."
Friedrich Nietzsche, The Will to Power, 1901, 172
מי שנפל למגלומניה הדיאלקטית הזו הוא כמובן מרקס ואחריו דמוניות כמו לנין, מאו, הרברט מרקוזה, פאולו פריירה וג'ודית באטלר. כיום ההבנה של תפיסותיהם הטוטליטריות ופועלם היא שטחית ביותר גם בחברה בכללותה וגם באקדמיה. אם ההבנה אינה שטחית, לרוב היא אינה מתבטאת ביכולת להעמיק בביקורת מבחוץ על המגלומנים הללו, אלא מבפנים ומתוך הזדהות ברמה זו או אחרת עם פועלם. הותר לרוב החברה שלנו להישאר בורים בנוגע לעומק "אוריינטציית הקונפלינט" ומנגנוני חדירתה לחברה המערבית. איני רואה דרך מפלט לבד מלזקוף כשלון זה למדעי הרוח.
"אוריינטציית הקונפליקט" הצליחה לבסס סמכות מקצועית פיקטיבית, סמכות מוסרית פיקטיבית וכוח מוסדי ממשי. הכוח המוסדי שימושי להגברת הקונפורמיות בתוך המוסד ושימוש במשאבים, ביוקרה ההיסטורית והסמכות של מוסד שנחדר לשם קידום התהליך במוסדות נוספים. המוסד הראשון שנחדר בחברה המערבית זו האקדמיה כך שראוי שהיא תיקח על כך אחריות ותפעל. הרי "עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא".
המובילים של אוריינטציית הקונפליקט מקדמים אנטגוניזם דרך ליבוי מאבק. מי שנמצא קונספטואלית בתוך המאבק עשוי בהחלט להיות בעל כוונות טובות ולהיאבק גם על נקודות חשובות. מצד שני, מי שתופסים את עצמם כדיאלקטיקנים המתבוננים על הקונפליקט מלמעלה אינם מתעניינים במטרות המוצהרות של מאבק זה או אחר שלו אלא בתועלת אותה הם יוכלו להפיק מהדינמיקה של המאבק.
למשל, בעוד שפעילים למען זכויות של הומוסקסואלים עשויים לשאוף לנורמליזציה שלהם בחברה, ג'ודית באטלר תרצה להשתמש בהומוסקסואלים כפרודיה לנורמלי בכדי לפרק את עצם הרעיון של נורמה. כלומר, הומוסקסואלים משמשים לשבירת הדבר שהם רוצים להיות חלק ממנו.
למרות זאת באטלר נתפסת בקרב רוב מי שפעיל במאבק על זכויות, באקדמיה ובפקולטות המגדר לא כ "מומחית במניפולציה של הומוסקסואלים והתומכים בהרחבת זכויותיהם" אלא כאילו היא תורמת לקידום זכויות שלהם. באטלר דומיננטית ב "תיאוריית הקוויר" וניתן לראות גישה גישתה בקרב מגלומנים נוספים המייצגים את "אוריינטציית הקונפליקט" בתחום המיני. הסוד האלכימי ליצירת הסמכות המוסרית הפיקטיבית מורכב ממעט אמת והרבה שקר. המוסד המדעי אפשר להם לרקוח את הדבר בנקודה אסטרטגית אופטימלית מבחינתם – בין כותלי האקדמיה, מה שביסס את הסמכות המקצועית הפיקטיבית.
אמנם קיים קושי אנושי טבעי לתפוס ולהכיל רמה כזו של ציניות, אבל היה ניתן לצפות מהמוסד המדעי שלהם להצליח להיות ריגורוזי מספיק. לקרא טקסט, להבין אותו ולהבהיר את משמעותו התיאורטית והמעשית לחברה. כעת נדרש להבהיר עובדה עוד יותר לא אינטואיטיבית – את הכשלון המהדהד של האגפים האמונים על התחום במוסד האקדמאי.
היחס בין מאו לסינים בכללותם הוא אותו היחס של באטלר להומוסקסואלים וכזה הוא גם היחס של הרברט מרקוזה לשחורים. ככל שהאוכלוסייה שהם מנצלים סובלת יותר, כך זו מתפקדת כנשק יעיל יותר. מרקס, כמובן, הוא מודל לחיקוי לכולם. הוא מתייחס לפרולטריון במפורש כ "נשק" ולמעשה תומך ביותר סחר חופשי כיוון שהדבר, לתפיסתו, יוצר סבל המגביר את האנטגוניזם הנדרש עבור המהפכה.
כיום אותה הסכמה עובדת הועתקה על ידי פריירה לתחום החינוך. התלמידים הוגדרו כ "מדוכאים" ובהמשך לאותה סכמת פעולה של שימוש באוכלוסיית המדוכאים המיוצגת לכאורה, קיים כיום מסמך של אונסק"ו אשר במקום להשתמש במילה "תלמידים", משתמש במושג "סוכני שינוי" (development agents). מדובר על "סוכני שינוי" של אג'נדה 2030 של האו"ם.
אונסק"ו מעוניינים להשתמש באינדוקטרינציה של התלמידים על מנת להפעיל לחץ על מוסדות להשכלה גבוהה על מנת ימנו "וועדת קיימות" או "קצין קיימות" שיוודאו שאין מחקר החורג מעיקרון ה "קיימות". משמעות המושג, כמובן, תשתנה בהתאם לנסיבות. כלומר, זהו מושג ריק המיועד ליצירת group think מנוהל. group think בתוך האקדמיה עצמה אשר בהחלט עלול להצליח להשתמש בסמכות המקצועית הפיקטיבית לייצר group think בחברה בכללותה.
הפתרון הנדרש לדעתי כיום הוא: "ביקורת עמיתים בין תחומית". בעיקר. מהאגפים שבוודאות לא נפלו ל "אוריינטציית הקונפליקט" כלפי אלה אולי כן.
יהיו משפטים שיהיה לכם קשה "להעביר קומפילציה". כמו אלו:
…Cooked food, especially fat, might grow into a glacier overnight if improperly handled.’ The narratives Cruikshank collected show how humans and nature are intimately linked, and subsequently demonstrate the capacity of folk glaciologies to diversify the field of glaciology and subvert the hegemony of natural sciences.
Women’s Studies as Virus
https://hipatiapress.com/hpjournals/index.php/generos/article/view/1683
Collectively in the white Western world, we go to such lengths to un-choose disability. We wear seat belts. We don’t dive into shallow water . We vaccinate against polio and measles. Certainly these actions are about avoiding death, but our avoidance quickly mashes into the un-choosing of disability.
"instead of biological children our plasticized microbial progeny will offer a decidedly queer world"
ראינו כאן:
∙ קריאה נגד המדע בשם אמונה תפלה (בג'ורנל גיאולוגי משמעותי).
∙ גאווה ב "לימודי נשים" כוירוס.
∙ טענה כי בעייתי להעדיף בריאות על נכות.
∙ טענה ש "בעולם קווירי" את הילדים הביולוגיים שלנו מחליפים מיקרובים החיים על פלסטיק שזרקנו לים.
אם משהו שנשמע בלתי שפוי, ייתכן שזה אכן בלתי שפוי. בדקו. בדקו למה הכוונה ברעיון כמו "queer world". לא לעצור בתחושה "שימוש משונה במילים. שיהיה". אם דבר הוא אכן בלתי שפוי, הוא אינו יכול להיכנס תחת הקטגוריה של "מדע". זהו לא מפגן של "פתיחות מחשבה" להכניס מעט חוסר שפיות או אפילו סתם אתוס אנטי מדעי לתוך המדע. זוהי הבעת חולשה מול כת אגרסיבית הסולדת באופן עמוק מהמדע ומהרעיון חופש המחשבה עצמו. זו, בין היתר, הפקרה של סטודנטים. שאלו את עצמכם אם קיים בישראל מנגנון כלשהו המשמר את תו התקן ומשמעות המילה "מדע". האם חשים אחריות על שימור תו תקן שכזה?
אין צורך להפר שום עיקרון מוסרי או את עיקרון חופשי הביטוי. נדרשת רק הבהרה שאין לאף אחד זכות אדם אינהרנטית לדרוש הכרה מדעית בתוקף של אתוס אנטי מדעי. ניתן לחקור כל כת שרוצים במסגרת אקדמאית, אבל החקירה היא "מבחוץ", לא צריך להעביר אותה כדי שסטודנטים יפלו לתוכה.
ל group think יש אינרציה פנימית המתוחזקת על ידי המילייה. החורג ממנה ישלם גם מחיר חברתי וגם מחיר בקריירה. אין דבר קל מלכוון דינמיקה זו באמצעות ציונים למשל. לכן ישנו לחץ הפרט לפתור דיסוננס בעזרת רציונליזציה ולהתאים את עצמו לסביבה. גם אם הוא אינו מצליח כלפי פנים, הוא עשוי לשמור אמונים ל group think כלפי חוץ. ככל שהוא נמשך הוא מתחזק והמחיר על הפרתו עולה.
למי שעדיין חושב שמדובר סתם ב "אזוטריקה" שאין לה רלוונטיות אמיתית זה אצטט פרופ' עטור פרסים הידוע הן ביכולותיו המחקריות וכן במלחמתו על עקרונותיו. הוא עבד איתי תקופה מסוימת כנגד המסמך של אונסק"ו שעסק בהגבלת החופש האקדמאי בשם הקיימות. בשלב מסוים הוא פרש מהיוזמה מתוך הטענה (השגויה לדעתי) שזהו קרב במלחמה אבודה על הזיטגייסט השולל את האתוס המדעי:
my position is based on viewing this specific proposal as just another insignificant drop in the huge flood of darkness/evil/badness/bullshit that is becoming more and more dominant and is an intrinsic part of the Zeitgeist. For example, the Barcelona story is far more alarming, and even it is just a minor part of the huge tip of an iceberg…
נראה אותו פרופ' חש שההתקפה באה "מכל מקום ומשום מקום" – אך זו טעות. יש מבנה לרעיונות ויש מבנה להתפשטות שלהם. אם הבנו שיש מבנה שניתן לפענח, נדרש רק לבצע את הפענוח – ולמצוא פתרון. האם שימור עצמי בסיסי זה אינו מטרה עליונה של המוסד האקדמאי? מי לוקח עליה עליה אחריות כיום?
ובכן, חוקרי המוח במרכז אדמונד ולילי ספרא בירושלים,
אשמח גם להפנות אתכם למקורות שיעזרו לבסס ולהעמיק תיזה זו. לדעתי ניתן לבסס את העקרונות הכללים בעזרת כמות קטנה יחסית של טקסטים רלוונטיים. הכתבים של מובילי "אוריינטציית הקונפליקט" לא רק שאינם סודיים אלא זמינים בחינם באינטרנט. רבים מהם פתוחים ב https://www.marxists.org/
אם כבר אתם פועלים מתחום לתחום העיסוק המיידי שלכם למען הערך של חופש המחשבה, אני מאמין שזה תחום הראוי לתשומת ליבכם.
בברכה,
צבי שלם
פילוסוף עצמאי
בתאריך יום ד׳, 16 באוג׳ 2023 ב-21:38 מאת Eilon Vaadia <eilon.vaadia@mail.huji.ac.il>:
שלום חגית,
בתקופה זו אני עשויים מ״פוליטיקה״ יותר מתמיד. אני שולח לך וגם לקבוצת אקדמיה את מכתב חוקרי הצוח במרכז אדמונד ולילי ספרא של האוניברסיטה העברית:
מכתב חוקרי המוח במרכז אדמומד ולילי ספרא בירושלים. 15 באוגוסט 23
לפני למעלה מעשור הוקם באוניברסיטה העברית המרכז לחקר המוח ע״ש אדמונד ולילי ספרא. חוקרי וחוקרות המרכז (המגיעים מפיזיקה, מדעי המחשב, ביולוגיה, רפואה, פסיכולוגיה ואף בלשנות) חברו יחד על מנת לעסוק בשאלות בסיסיות באשר לקיומנו כבני אנוש: מהו זיכרון? מהי מודעות ורצון חופשי? כיצד מייצג המוח את מיקומנו במרחב (הפיזי והחברתי)? איך משנה אימהות את המוח? מה מקורן של מחלות מוח כגון אלצהיימר ופרקינסון, וכיצד ניתן לרפא אותן? האם מותר המוח מהמחשב? בשנים האחרונות התרחשו מהפכות במדעי המוח, אשר עתידות לשנות את חיינו מן היסוד. חוקרי וחוקרות המרכז שותפים לפריצות דרך אלו, ולאורן אנו מחנכים דורות של מדעניות ומדענים צעירים, שמטרתם היא להיות חוקרי מוח מובילים, לתרום לרפואה, לתעשיית ההיי טק המשגשגת שלנו, וגם ליכולותיו של צבא ההגנה לישראל. המרכז לחקר המוח ממשיך מסורת של מצוינות שאותה בנו דורות של ענקי רוח באקדמיה הישראלית – מצוינות כנגד כל הסיכויים, עם תמיכה כספית מצומצמת, במדינה בה כל האזרחים והאזרחיות, כולל החוקרים והחוקרות, פועלים תמיד בצל איומים קיומיים.
איך נוצר קסם המצוינות הזה? דרושים רק שני מרכיבים. סקרנות וחופש מחשבה. היכולת לשבת בכיתה או במעבדה עם תלמידים ותלמידות שרק רוצים לדעת עוד, לתת להם להעלות כל רעיון, מופרך ככל שיהיה, ולדון בו ולהעמיק בו ואז לקחת אותו למעבדה ולנסות אותו, להיכשל ולהתחיל מחדש, ובסוף גם להצליח.
אלא שקסם המצוינות הזה הוא שברירי ביותר. אם ייפגע, לא יהיה לנו מחקר מתקדם, לא יהיו תלמידים, ומדינת ישראל לא תוכל ליהנות מפירותיהן של מהפכות מדעיות כפי שנהנתה מהן בעבר. כרגע, נראה שהחלומות הגדולים על מרכז ישראלי משגשג לחקר המוח עומדים בפני עתיד עגום. איך אפשר לחקור חלומות כשממשלתנו רואה במחשבה חופשית איום עליה? איך נחקור זיכרון כשהזיכרון מוכתב מלמעלה? איך נקיים קשרים בינלאומיים עם חוקרים מובילים בעולם אם תהיה כאן דיקטטורה, ואיך נצמיח דור חדש של חוקרים וחוקרות, אם נאמנות לשלטון, ולא מצוינות אקדמית, תהיה התנאי לקידום באקדמיה? זה קורה כאן ועכשיו, רבותי: חברים חדשים מתמנים למועצה להשכלה גבוהה רק על בסיס קרבתם לדעותיו הפוליטיות של שר החינוך.
כשמביטים לצדדים, אפשר לראות בבירור כי בשנים האחרונות לא יצאה שום פריצת דרך בחקר המוח מהונגריה, שלה היסטוריה מדעית מפוארת. בהונגריה לא נשאר כמעט מחקר מתקדם כי החוקרים המובילים עזבו, וחדשים לא הופיעו. האקדמיה ההונגרית לא תחזור לחזית המדע בעתיד הנראה לעין.
אין לנו אשליות שממשלת נתניהו תתמוך באקדמיה חופשית. כל הווייתה היא שליטה כוחנית וחזונות משיחיים. אין לנו עמה דבר במשותף, ולא נשתף איתה פעולה בשום צורה. לא נרכין את ראשנו ונאבק בכל כוחנו כל עוד ההפיכה המשטרית נמשכת. בשעה זו כבר אין דרך להלך בין הטיפות, לנסות למצוא את שביל הזהב או לחכות ולראות כיצד המצב יתפתח. ברור לכל שהממשלה דוהרת בדרך המובילה למינוי פוליטרוקים וקציני פיקוח בהנהלות האוניברסיטה, לשימוש בחנק תקציבי כדי לקדם אג'נדות של המשטר.
אנו קוראים לראשי מוסדות האקדמיה להודיע עכשיו על אי פתיחת שנת הלימודים הבאה. כל פעולה אחרת תהיה חטא כלפי מורינו ומורותינו שהקימו כאן אקדמיה לתפארת והנחילו לנו ערכי שוויון ואוניברסליות, חופש אקדמי ושאיפה למצוינות, וכלפי דור ההמשך שראוי להמשיך מורשת זו בגאווה ולקחת אותנו למחוזות שמעבר לכל דמיון.
לפני למעלה מעשור הוקם באוניברסיטה העברית המרכז לחקר המוח ע״ש אדמונד ולילי ספרא. חוקרי וחוקרות המרכז (המגיעים מפיזיקה, מדעי המחשב, ביולוגיה, רפואה, פסיכולוגיה ואף בלשנות) חברו יחד על מנת לעסוק בשאלות בסיסיות באשר לקיומנו כבני אנוש: מהו זיכרון? מהי מודעות ורצון חופשי? כיצד מייצג המוח את מיקומנו במרחב (הפיזי והחברתי)? איך משנה אימהות את המוח? מה מקורן של מחלות מוח כגון אלצהיימר ופרקינסון, וכיצד ניתן לרפא אותן? האם מותר המוח מהמחשב? בשנים האחרונות התרחשו מהפכות במדעי המוח, אשר עתידות לשנות את חיינו מן היסוד. חוקרי וחוקרות המרכז שותפים לפריצות דרך אלו, ולאורן אנו מחנכים דורות של מדעניות ומדענים צעירים, שמטרתם היא להיות חוקרי מוח מובילים, לתרום לרפואה, לתעשיית ההיי טק המשגשגת שלנו, וגם ליכולותיו של צבא ההגנה לישראל. המרכז לחקר המוח ממשיך מסורת של מצוינות שאותה בנו דורות של ענקי רוח באקדמיה הישראלית – מצוינות כנגד כל הסיכויים, עם תמיכה כספית מצומצמת, במדינה בה כל האזרחים והאזרחיות, כולל החוקרים והחוקרות, פועלים תמיד בצל איומים קיומיים.
איך נוצר קסם המצוינות הזה? דרושים רק שני מרכיבים. סקרנות וחופש מחשבה. היכולת לשבת בכיתה או במעבדה עם תלמידים ותלמידות שרק רוצים לדעת עוד, לתת להם להעלות כל רעיון, מופרך ככל שיהיה, ולדון בו ולהעמיק בו ואז לקחת אותו למעבדה ולנסות אותו, להיכשל ולהתחיל מחדש, ובסוף גם להצליח.
אלא שקסם המצוינות הזה הוא שברירי ביותר. אם ייפגע, לא יהיה לנו מחקר מתקדם, לא יהיו תלמידים, ומדינת ישראל לא תוכל ליהנות מפירותיהן של מהפכות מדעיות כפי שנהנתה מהן בעבר. כרגע, נראה שהחלומות הגדולים על מרכז ישראלי משגשג לחקר המוח עומדים בפני עתיד עגום. איך אפשר לחקור חלומות כשממשלתנו רואה במחשבה חופשית איום עליה? איך נחקור זיכרון כשהזיכרון מוכתב מלמעלה? איך נקיים קשרים בינלאומיים עם חוקרים מובילים בעולם אם תהיה כאן דיקטטורה, ואיך נצמיח דור חדש של חוקרים וחוקרות, אם נאמנות לשלטון, ולא מצוינות אקדמית, תהיה התנאי לקידום באקדמיה? זה קורה כאן ועכשיו, רבותי: חברים חדשים מתמנים למועצה להשכלה גבוהה רק על בסיס קרבתם לדעותיו הפוליטיות של שר החינוך.
כשמביטים לצדדים, אפשר לראות בבירור כי בשנים האחרונות לא יצאה שום פריצת דרך בחקר המוח מהונגריה, שלה היסטוריה מדעית מפוארת. בהונגריה לא נשאר כמעט מחקר מתקדם כי החוקרים המובילים עזבו, וחדשים לא הופיעו. האקדמיה ההונגרית לא תחזור לחזית המדע בעתיד הנראה לעין.
אין לנו אשליות שממשלת נתניהו תתמוך באקדמיה חופשית. כל הווייתה היא שליטה כוחנית וחזונות משיחיים. אין לנו עמה דבר במשותף, ולא נשתף איתה פעולה בשום צורה. לא נרכין את ראשנו ונאבק בכל כוחנו כל עוד ההפיכה המשטרית נמשכת. בשעה זו כבר אין דרך להלך בין הטיפות, לנסות למצוא את שביל הזהב או לחכות ולראות כיצד המצב יתפתח. ברור לכל שהממשלה דוהרת בדרך המובילה למינוי פוליטרוקים וקציני פיקוח בהנהלות האוניברסיטה, לשימוש בחנק תקציבי כדי לקדם אג'נדות של המשטר.
אנו קוראים לראשי מוסדות האקדמיה להודיע עכשיו על אי פתיחת שנת הלימודים הבאה. כל פעולה אחרת תהיה חטא כלפי מורינו ומורותינו שהקימו כאן אקדמיה לתפארת והנחילו לנו ערכי שוויון ואוניברסליות, חופש אקדמי ושאיפה למצוינות, וכלפי דור ההמשך שראוי להמשיך מורשת זו בגאווה ולקחת אותנו למחוזות שמעבר לכל דמיון.
על החתום,
כל חברי מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח (אלס"ק), האוניברסיטה העברית בירושלים
"דר לילך אביטן, ד"ר יואב אדם, פרופ’ מרב אחישר ,פרופ’ יורם בורק, ד"ר איה בן יעקב, פרופ’ אלכס בינשטוק, פרופ’ חגי ברגמן , פרופ’ חנוך גוטפרוינד , פרופ’ ענבל גושן , פרופ’ יוסי גרודזינסקי , פרופ’ ליאון דעואלת פרופ’ שאול הוכשטיין, פרופ' יאיר וייס, פרופ’ אילון ועדיה, פרופ’ אהוד זהרי, ד"ר נעמי חביב, פרופ’ מתי יהושע, פרופ' ליאו יוסקוביץ', פרופ’ יוסי ירום, פרופ’ יונתן לוינשטיין, ד"ר ערן לוטם, פרופ’ מיקי לונדון, פרופ’ ברוך מינקה, פרופ’ עדי מזרחי, פרופ’ אביב מצר, פרופ’ ערן משורר, פרופ׳ ישראל נלקן, פרופ’ חיים סומפולינסקי, ד"ר דוד עומר, פרופ’ יפעת פרוט, פרופ’ עמי ציתרי, ד"ר יונתן קדמון , פרופ’ חיה קלכהיים, פרופ’ עידן שגב, פרופ’ חרמונה שורק
(Founding Director (2009-2016)
Edmond and Lily Safra Center for Brain
The Hebrew University of Jerusalem
___________________________________
_____________________________________________
————
the mailing list is managed by Bashaar, academic community for Israeli society
Academia-IL mailing list
List subscription management and archive:
https://listserver.cc.huji.ac.il/listinfo/academia-il
To unsubscribe send an email to:
Academia-IL-leave@listserver.cc.huji.ac.il
__
https://www.bashaar.org.il/managers/academia-il-network/
Talk to us via bashaar@bashaar.org.il
Our Facebook page: https://www.facebook.com/groups/773307619464924/
*******
כת המרקסיזם 