ועדה "אנטי גזענית" חדשה באוניברסיטת בן גוריון

הגישה הליברלית מבוססת על המושג של "זכויות" ומערכת חוקים השואפת לאובייקטיביות. מוסדות אקדמיים במערב ובפרט בארה"ב מקדמים קו אנטי ליברלי. אחת התיאוריות האנטי ליברליות המובילית היא "תיאוריית הגזע הביקורתית". זהו ציטוט בהקדמה לתיאוריה שנכתבה על ידי מייסדיה ב 2001:

Unlike traditional civil rights, which embraces incrementalism and step-by-step progress, critical race theory questions the very foundations of the liberal order, including equality theory, legal reasoning, Enlightenment rationalism, and neutral principles of constitutional law.

בהינתן שאנו חפצים במדינה ליברלית ראוי כי נבחן אם מוסדות ההשכלה הגבוה שלנו שומרים על נאמנותם לערכים ליברליים או נסחפים בקו האנטי ליברלי. כאן נעסוק במסמך חדש מאוניברסיטת בן גוריון לאור סוגיה זו. המסמך מהאוניברסיטה שבנגב הינו כתב מינוי לוועדה "למיגור גזענות, הפליה והדרה על רקע גזעני".

התמודדות עם גזענות בתוך המסגרת הליברלית דורשת חוק כגון: "יש לתת ציונים ולקדם מינויים במוסד האקדמאי על בסיס מקצועיות בלבד וללא התחשבות בגזע". ניסוח מעין זה שואף לשמר חוקים ניטרלים. אך "חוקים ניטרליים", כפי שראינו, הם אחד האלמנטים הבסיסיים אשר תיאוריית הגזע הביקורתית מעוניינת לקעקע.

המסמך בו נעסוק, כפי שנראה, קרוב יותר למגמה המתוארת בתיאוריית הגזע הביקורתית ופחות לליברליזם והרציונליות של הנאורות אשר בתשתיתו.

1 . ממה נובע הצורך בוועדה החדשה?

ציטוט: "מובהר כי תלונה על גזענות שהוגשה ישירות בהליך משמעתי- תתברר בהליך זה ללא עירוב הוועדה."

כלומר, קיים כבר הליך משמעתי שבו ניתן להגיש תלונה על גזענות. לכן לא ברורה הצדקת הקיום של ועדה חדשה.

2. בשל מה מורחב המושג גזענות?

המושג הראשון המוגדר במסמך הוא גזענות: "גזענות: פגיעה בכבוד, בזכויות ובהזדמנויות, על בסיס שיוך קבוצתי ".

כלומר, לא "שיוך גזעי" אלא "שיוך קבוצתי" באופן כללי. הדוגמאות לקבוצות המובאות כוללות בין היתר: "צבע עור", "דת", "נטייה מינית" ו "מבקש מקלט". כלומר, נראה שגם נושא המגדר מתקשר לנושא הגזענות.

כעת נבחן את משמעות המילים "פגיעה בכבוד". כיצד נקבע אם הייתה פגיעה בכבוד? אחת הקבוצות המתוארות היא קטגוריה דתית. אם מרצה אומר: "לימוד תורה אינו תורם לביטחון מדינת ישראל", הרי שיכול להיות אדם שהדבר יפגע בתפיסתו וכבודו ולכן זו תהיה אמירה גזענית על פי הגדרה זו. כמו כן, למה נדרש להוסיף את המושג "הזדמנויות" להגדרת הגזענות? כל דבר שראוי להגן עליו יכול להיכנס למילה "זכויות" – זכויות שאמורות להיות מוגדרות.

תחת ההבנה כי משמעות המושגים במסמך נזילה בהרבה מהמקובל, עלינו לשאול מה הכוונה במושג "זכויות". האם מדובר בזכויות המוגדרות על ידי חוקי מדינת ישראל? הזכויות המעוגנות בתקנון הממסד האקדמאי? הזכויות שחברי הועדה מאמינים שראוי שיהיו?

מספר דברים לתשומת ליבנו:

א. גם אם קיימת תפיסה שיש יותר גזענות שנדרש להתמודד עימה, דבר זה אינו מהווה הצדקה להרחבה של המושג. כמו כן ההרחבה מדהימה אפילו מבלי שנבין את הרחבת המשמעות של המושגים האחרים בהגדרה כמו נושאי כבוד ואופי הזכויות המורחבות.

ב. נוצרת הגדרה רחבה ועמומה הפתוחה לשימוש סלקטיבי ביותר. נוכל להניח, למשל, כי מרצה הטוען שלימוד תורה אינו מגן על מדינת ישראל לא יקרא בפני הועדה על אף שדבר זה ייכלל תחת המנדט שלה. במילים אחרות, כבר מההגדרה הראשונה ניתן לראות דרישה לכוח שרירותי על חיים של בני אדם אחרים בעזרת כוח מוסדי.

ג. אחד האפקטים הבעייתיים של שינוי ההגדרה הוא שישנו מטען שלילי חריף (ומוצדק) המקושר למושג "גזענות". שינוי ההגדרה מאפשר העברת מטען חריף זה להקשרים חדשים. אחת המשמעותיות של הדבר היא שאם וכאשר אדם יואשם בגזענות על פי ההגדרה החדשה, סביר שהוא יחווה דיסאוריינטציה כיוון שהועדה לקחה על עצמה לשנות את המשמעות המקובלת של המושג.

כלומר, יש לנו כאן: power grab + word salad

3. האם גזענות מוגדרת על פי כוונה או פעולה?

ציטוט: "הפליה על רקע גזעני: הבחנה, בין אם מכוונת ובין אם לאו, אשר מבוססת על גזענות כלפי אדם או קבוצה ואשר גורמת ל…"

החלק הראשון של המשפט מדבר במפורש על פעולה מסוימת ללא קשר לכוונה: "הבחנה, בין אם מכוונת ובין אם לאו". אך המשך המשפט כן מתקשר לרעיון של כוונה פנימית: "…אשר מבוססת על גזענות כלפי אדם או קבוצה". במובן זה המשפט בלתי קוהרנטי באופן בסיסי. "גזענות" היא גם פעולה חיצונית ללא קשר למניע פנימי וגם מניע פנימי. המשמעות מתחלפת באמצע המשפט.

קיימת אמנם תחושת קוהרנטיות במשפט, אך אינה נובעת מלוגיקה סדורה אלא באחידות של האווירה המיוצרת. האווירה הזו היא מעין כישוף שיש לנפץ ולשבור מתוך תיאור המערכת בניסוח בהיר, לוגיקה נקייה וערכים ליברליים.

התיאור: ישנו שימוש בקונוטציה השלילית של גזענות כ "דבר זדוני ומכוון". הקונוטציה השלילית (והמוצדקת) של המושג "גזענות" משתחררת מכל הגבלה של צורך בקונסיסטנטיות או קוהרנטיות לטובת שימוש אסטרטגי בתוך מרחב עמום שבו למילים המקובלות ישנה משמעות אופרטיבית חדשה הנהירה (אם בכלל) לחברי הועדה אך לא לציבור שעליו תחול סמכותם.

שוב: power grab + word salad

4. מה בדיוק נחשב "הדרה"?

ציטוט: "הדרה: התנהגויות, פרקטיקות, מדיניות מבנים ויחסי כוח שמוציאים מן הכלל פרטים או קבוצות על רקע גזענות או מונע ים או מגביל ים גישה להזדמנויות".

במוסד להשכלה גבוהה ככל שציונים של סטודנט הם גבוהים יותר כך ההזדמנויות שלו בממסד אקדמאי רחבים יותר. מכאן שציונים נמוכים של סטודנט פוגעים בהזדמנויות שלו. בהקשר זה האם ניתן להוכיח "הדרה" על פי ניתוח סטטיסטי של ציונים של מרצה ואיתור קבוצות אשר באופן עקבי זוכות לציונים נמוכים יותר?

בהקשר לציטוט לעיל ונשאל:

א. האם הבדלים סטטיסטיים בין קבוצות היא הדרה גזענית ללא קשר לקיום כוונות כלשהן?

ב. האם הבדלים סטטיסטיים בין קבוצות נתפסת כהוכחה אמפירית לקיומה של כוונת זדון של הדרה גזענית?

ג. האם מתבססים על תחושות סובייקטיביות (lived experience) כדי להוכיח קיום של "רקע גזעני" ולאור זאת מפרשים הבדלים סטטיסטיים בין קבוצות?

נראה כי הבחירה בין האלטרנטיבות מתבצעת בהתאם למטרה הרטורית בכל רגע נתון. כלומר: power grab + word salad

5. כיצד מקדמים שוויון מהותני?

ציטוט: "שוויון מהותי: יחס שונה במצב של שונות רלוונטית שמטרתו שוויון תוצאתי, ופעולה לפיו תחשב כאבחנה מותרת / העדפה מתקנת שאינה הפליה".

הכלל שאמור היה להיות מנוסח היה הזה: "קביעת ציונים, מינויים ותנאי עבודה בהתאם למקצועיות האדם ללא קשר לשיוכו הקבוצתי". כלל זה היה מונע, בין היתר, גם אפליה מתקנת. ברמה הטכנית אפליה מתקנת היא גזענית. היא לוקחת בחשבון גזע בהחלטות מקצועיות. נניח שאנחנו מוכנים לקבל מידה מסוימת של גזענות שכזו למען מטרה נעלה יותר – נשאלת השאלה כמה.

החלטה שכזו היא דבר שניתן לבטא מספרית. ניתן להשוות בין הסטטיסטיקה הקיימת וה "סטטיסטיקה הרצויה". בהקשר זה ניקח קודם כל מדד מקצועיות מקובל (ציונים, מספר ציטוטים, הערכת דעת מקצועית וכו'). לציון זה יידרש לקבוע כמה נקודות יש להוסיף על שיוך האדם לקבוצות שונות: "ערבי, אישה, הומוסקוסליות, טרנסג'נדר וכו' ". גם אם מקבלים אפליה מתקנת שהיא "שוויון מהותני", (equity בלעז) יהיה צורך בנוסחה מעין זו: "5 נקודות על מוצא ערבי, 3 נקודות על היות האדם מזרחי, 4 נקודות על היות האדם אישה, 6 נקודות על היות האדם נכה …".

אם נוסחה זו לא מתוארת במפורש המשמעות ובאופן שקוף המשמעות היא שועדה האחראית על "שוויות מהותני" מקבלת מרחב עצום לסינון אנשים דווקא על בסיס התאמה אידאולוגית.

כרגיל: power grab + word salad

6. האם תחושת העליונות המוסרית המוחלטת של הועדה מוצדקת?

זהו צילום מסך. אין צורך להכביר מילים.

7. מה הרציונאל לסודיות?

ציטוט: "הפניות והדיון בפני הוועדה סודיים. מי שיוזמן/תוזמן להופיע בפני הוועדה, יוזהר/ תוזהר לשמור על סודיות המידע שיעלה בדיון".

מה על אדם לעשות לעשות אם הוא חש כי הועדה עצמה נוהגת בו בחוסר כבוד, פוגעת בזכויותיו ובהזדמנויות שלו? הועדה יכולה להמליץ על "תיעוד בתיק אישי". זו פגיעה ישירה ומכוונת בהזדמנויות. פגיעה שקשה לראות איך מתלוננים עליה אם הנפגע מחויב לסודיות.

בשם קדושת ה "הזדמנויות" מיוצר גוף שיקבע למי יהיו הזדמנויות בממסד ולמי לא. האינטרס הטבעי של גוף שכזה היא שיהיו כמה שפחות "הזדמנויות" למי שעשוי לקרוא תגר על האידאולוגיה של הגוף, התפקוד שלו או החברים בו.

זהו power grab עם אורות ניאון מהבהבים.

מהו האפקט הכללי של ועדה מעין זו?

ניתן להמשיך למנות את הכשלים והסכנות במסמך זה אך המטרה איננה דיון ממצא לגבי המסמך אלא רק להדגים את האידאולוגיה האנטי-ליברלית שהוא מביא לידי ביטוי. אידאולוגיה טוטליטרית ואנטי-רציונלית שניתן כיום לכנות woke.

סלט המילים מחליף ללא כל אבחנה או מודעות עצמית אפילו את התשתית הבסיסית יותר של משמעות ההגדרה של גזענות. הסיבה שחוסר הקוהרנטיות הזה אינו זועק לשמיים היא שקוהרנטיות אחרת מחזיקה את המערכת. זוהי קוהרנטיות של תחזוק אוירת עליונות מוסרית.

אפילו אם הכוונות המקוריות היו טובות, מערכת שיכולה רק לבקר וכזו שלקורבנות הפוטנציאלים שלה אין יכולת אפקטיבית להתלונן על התנהלותה תהפוך מהר מאוד לפסבדו-מוסרית. עצם קיום הועדה יחד עם שמועות לגבי קורבנות שלה יוכלו להטות את התנהגותם של סטודנטים וסגל במרחב האקדמאי שתחת מרותה ולייצר קונצנזוס. קונצנזוס שמציע כגזר "שייכות חברתית בתחושת עליונות מוסרית" וכמקל: "פחד של האשמה בגזענות ללא יכולת תגובה תוך פגיעה בהזדמנויות".

המחיר המערכתי הכללי על המהלך הוא איבוד החירות והכנות האינטלקטואלית במה שאמור היה להיות המרכז האינטלקטואלי של הליברליזם. המחיר החברתי של אבדן זה הוא כבד.

מבט ישיר כנגד חתרנות

המסמך המשפטי אותו בחנו מושתת על אידאולוגיה טוטליטרית אנטי-רציונלית שאינו נהירה לחברה הליברלית. חוסר נהירות זו אפשר לה לחתור תחתיה. חתרנות חדלה מלהיות אפקטיבית אם מתבוננים בה ישירות לפני שזו סיימה את פעולתה. מקור המבהיר את האידאולוגיה היטב הוא מאמר של אליסון ביילי מ 2017.

ביילי מגדירה כך את החשיבה הביקורתית:

To be critical is to show good judgment in recognizing when arguments are faulty, assertions lack evidence, truth claims appeal to unreliable sources, or concepts are sloppily crafted and applied… In this tradition sloppy claims can be identified and fixed by learning to apply the tools of formal and informal logic correctly.

כקונטרסט לחשיבה הביקורתית מוצב מושג המכונה "פדגוגיה ביקורתית". זהו מושג שפותח על ידי המהפכן פאולו פריירה אשר כתביו מוטמעים בתוך מערכת החינוך במערב. ביילי תומכת במושג זה על פי החשיבה הביקורתית ומתארת אותו כך:

Critical pedagogy begins from a different set of assumptions rooted in the neo-Marxian literature on critical theory commonly associated with the Frankfurt School. Here, the critical learner is someone who is empowered and motivated to seek justice and emancipation. Critical pedagogy regards the claims that students make in response to social-justice issues not as propositions to be assessed for their truth value, but as expressions of power that function to reinscribe and perpetuate social inequalities.

כלומר, החשיבות היא רק לשאלה אם טענה מסוימת משמרת דיכוי או לא. נשאלת השאלה: "כיצד ניתן לדעת אם טענה משמרת דיכוי אם לא נפעיל חשיבה ביקורתית?". התשובה המובלעת היא שהאדם הטוען את הטענה קובע. כאשר אותה האידאולוגיה מתורגמת לגוף פוליטי, כפי שראינו במסמך אותו בחנו, הטענה השרירותית הופכת לכוח שרירותי.

כותרת המאמר של אליסון ביילי הוא:

Tracking Privilege-Preserving Epistemic Pushback in Feminist and Critical Race Philosophy Classes

משמעות המושג "אפיסטמי" הוא "דרך לתפיסת המציאות". דרך תפיסת המציאות שיש לנטרל היא לא אחרת מאשר החשיבה ביקורתית. החשיבה הביקורתית זו המכונה "משמרת דיכוי" כיוון שהיא מונעת מהפכה. כלומר, המאמר של ביילי בא לבקר תופעה שימוש חשיבה ביקורתית כנגד הוראת גזע ומגדר באופן המקדם הפיכה. הטענה בקצרה היא: חשיבה ביקורתית כנגד מהפכנות זו בעיה.

הדבר מובהר בציטוט זה:

To extend Audre Lorde’s classic metaphor, the tools of the critical-thinking tradition (for example, validity, soundness, conceptual clarity) cannot dismantle the master’s house: they can temporarily beat the master at his own game, but they can never bring about any enduring structural change.

המאמר של ביילי יוצא במפורש מנקודת מבט ניאו-מרקסיסטית והכוונה ב "enduring structural change"  היא "מרקסיזם". הטענה כאן היא שתחת האילוצים של חשיבה ביקורתית מהפכה מרקסיסטית לא תוכל להתממש. אם דבר זה נכון – ואיננו מייחלים למהפכה מרקסיסטית – נוכל ללמוד מכך שכל שעלינו לעשות הוא להילחם על העיקרון הבסיסי של חשיבה ביקורתית.

מאמר זה היה לא יותר ממבט חטוף על מערכת אידאולוגית שהיא מעין "עבודה זרה" מבחינת ערכי הליברליזם. היא חדרה עמוק לתוך הממסדים ואף ללב של רבים האמונים על תחזוקו. הפתרון המוצע הוא אור המודעות. לחדול מהתעלמות מכתבי היסוד של התפיסה. להחזיק בשאיפה לקוהרנטיות ולא להיסחף באווירה פסבדו-מוסרית המתוחזקת על ידי שטף של מילים שלמעשה אינם יותר מסיסמאות עם מילות קישור. לשים לב למהלכים פוליטיים המפוררים את הקעקע שתחת הניסוי הליברלי. זהו עדיין ניסוי והוא לא יחזיק לאורך זמן ללא ערנות ותחזוק.

תגובות אוניברסיטת בן גוריון

תגובת דובר אוניברסיטת בן גוריון לגבי השאלה: "למי ניתן לפנות בשאלות לגבי המסמך?"