כשאין ביקורת על המגזר הציבורי – המונופול הגדול ביותר ממשיך לפרוח: נדמה שבתפיסה הישראלית יש "מגזר פרטי" ויש "מגזר ציבורי" – בדיכוטומיה זו, המגזר הפרטי נתפס כמונע ע"י אינטרסים, ולכן המגזר הציבורי העומד לנגדו צריך להיות זה חף מאינטרסים • אלא שהדבר סותר את כל מה שאנחנו יודעים על פוליטיקאים ובירוקרטיה.
הגישה המעוותת לשוויון בכל מחיר דורשת הנמכה בפוטנציאל ילדינו : כשחושבים במונחים של "משחק סכום אפס", נמחק החזון לקידום אישי וחברתי אמיתי. על גישה רגרסיבית בתחום החינוך.
הביורוקרטיה והריכוזיות של משרד החינוך מונעת מיזמים לשפר את עולם החינוך : אין בישראל חוסר במוחות יצירתיים שיכולים לפתח חומרי למידה נהדרים. צוואר הבקבוק כעת הוא המסגרת הביורוקרטית הריכוזית – זו חופשית לפעול לפי מה שנוח לה ופחות למען המטרות שאותן היא אמורה לשרת.