איך לכלא מאמינים

יש מספר דרכים לכלא אנשים במצב של אמונה באידאולוגיה שאתה חושב שהיא רצויה. נתאר כאן אחת אחת מהן כאן:

אידאולוגיה נוטה לקחת אלמנטים מסוימים מתוך המציאות ולהשתמש בהם כדי "לספר סיפור מושך". אבל אידאולוגיה זרה יכולה במקרים רבים להתבונן על אותם אלמנטים ולפרש אותם אחרת או להדגיש אלמנטים אחרים לייצר סיפור מתחרה. סיפור כזה פוגם באלגנטיות של האידאולוגיה התמימה.

אפשר להתמודד עם התקפה מעין זו אבל התמודדות זו דורשת בדרך כלל איבוד של משהו מהאלמנט התמים והרומנטי של אידאולוגיה נקייה מביקורת זרה. חשבו על מישהו שרואה אתכם סרט ומציין את כל הדברים שלא באמת הגיוניים עד הסוף. הרי תמיד ישנו שפע שלהם. גם הוא המבקר צודק – זה עדיין עשוי להפריע לסרט.

אם המאמין באידאולוגיה מנסה להתמודד עם אידאולוגיה זרה הוא עלול לקבל משהו בעל יסודות אינטלקטואליים יותר ועבור רבים האינטלקט הוא פחות מספק והוא גם פחות מניע לפעולה. אפילו בחקר המדעי שמדגיש מאוד את האינטלקט עדיין יש צורך "באתוס המדעי" כדי להפוך את המבצע למשהו שראוי לעשותו, שנותן זהות חיובית וגם כולל יצירת תרבות של משוב חברתי חיובי לפריצה לתחומי ידע חדשים.

אז איך אפשר להגן על מאמינים מאפקט שכזה שיגיע מתוך נרטיבים מתחרים? קודם כל אפשר לצבוע את האידאולוגיה המבוקשת כ"טוב" ואת כל האחרים כ"רעים". אידאולוגיה מתחרה היא כמובן לא רק אידאולוגיה שאומרת את ההפך מהאידאולוגיה הרצויה אלה כל אידאולוגיה אחרת כי כל אידאולוגיה מדגישה משהו ואם מדגישים דבר שהוא פחות חשוב ממה שמודגש באידאולוגיה הרצויה – יש כאן בזבוז אנרגיה.

שימוש ישיר במושגים של "טוב" ו"רע" עצמם עשוי לגרום למאמינים באידאולוגיה הרצויה לחוש שהם דוגמתיים. לכן ניתן להחליף אותם במושגים אחרים כמו "טבעי" מול "לא טבעי" או לא להשתמש כלל במושגים. ישנן דרכים עדינות יותר לצבוע תפיסות מאשר הצמדת תווית מושגית קבועה.

בכל אופן, מרגע שצובעים באופן מוסרי שלילי כל אידאולוגיה מתחרה הדברים הופכים להיות קלים יותר. אפשר לגרום למאמין באידאולוגיה לאמץ אותה גם כחלק מההגדרה העצמית שלו וגם כדבר שקושר אותו לקהילה מסוימת. במצב כזה איום על האידאולוגיה מאיים גם על צרכים בסיסיים מאוד של האדם – שימור זהות והחוויה הקהילתית. לכן האדם יגן על האידאולוגיה הרצויה כדי להגן על האלמנטים האלה.

שלב נוסף שימושי מאוד הוא עידוד פרשנות מסוימת לחווית חוסר הנוחות שניתן לחוש בחשיפה לאידאולוגיה זרה. חוסר נוחות היא תגובה טבעית לחשיפה לאידאולוגיה חדשה. אבל אם צובעים את כל הנושא בצבעים מוסריים עזים אפשר להפוך תחושה של חוסר נוחות לתחושת איום ממשי. את תחושת האיום כעת ניתן כעת לפרש כפעולה התקפתית של האדם שהביע את התפיסה המתחרה. בשלב הזה ניתן להתייחס כעת לא לגוף הטענה המתחרה אלא רק לעצם זה שהיא פעולה התקפתית. אפשר כעת לטעון, למשל, שזו התקפה פוגענית. (זה מנגנון שונה מגישה אחרת שבה התקפה על אידאולוגיה מוגדרת ככפירה – דבר המדגיש את הכוח של האידאולוגיה הרצויה).

לא קשה לייצר את ההקשרים האלה כיוון שרובם טבעיים למדי. הרעיון "לשמור על ראש פתוח" אינו דבר טבעי. אנשים אוהבים סיפורים ולא אוהבים אנשים שמפריעים לסיפור שלהם. כל מה שצריך לעשות זה לייצר אידאולוגיה שלא מנסה לרסן את הטבע האנושי הזה אלא דווקא לחזק את החלק הטבעי הזה השבטי יותר. כל כולאים אדם באידאולוגיה הרצויה באופן שרק זעזוע משמעותי למדי עשוי לערער.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: