האווירה הנכונה לשיכון המציאות

כאשר הפילוסוף מנסה לפתח תיאוריה יש כמובן פן אינטלקטואלי אבל אני מאמין שהבעיה העמוקה יותר שהוא מנסה לפתור היא למצוא את "האווירה הנכונה" שנכון לשכן בה את המציאות. אולי כבר יש לו איזו תפיסה בסיסית לגבי האווירה המתאימה והוא מנסה לעבד אותה במקביל לניסיון לשכן בה את המציאות.

בהתבוננות זו הפילוסופיה היא סוג של שירה שלא מנסה לתאר בצורה המדויקת ביותר רגע אנושי אחד אלא משהו מעט יומרני יותר: "שירה השואפת להכיל את המציאות כולה".

יש גישות פילוסופיות שמדגישות מבנה אובייקטיבי ומנסות למחוק אספקטים של "אווירה" אבל כל עוד בני אדם עוסקים בנושא תמיד יש אספקט של אווירה. ניקח את המדע עצמו. אפשר להגיד ש"המדע עצמו" הוא חסר אווירה אבל לאתוס המדעי בוודאי יש אווירה וגם לחווית מציאות מטריאליסטית. הניסיון לכאורה "למחוק אווירה" הוא בעצמו אווירה. כל אחד ו"האווירה המטריאליסטית שלו". לאחד זו תחושה של הרפתקה אינטלקטואלית בו הוא יוצא לדרך עם כלים אנליטיים שהוא שולט בהם. לאחר זו אווירה של ריק. אבל אווירה תמיד יש. תמיד יש מזג אוויר.

האדם יכול לנסות לבצע רפלקציה לגבי האווירה שהוא חושב שמתאים לשכן בה את הממשות ואולי גם לנסות ולהרהר איך היה נראה ציור שמן מופשט שייצג אווירה זו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: