נדמיין שאנחנו היינו צופים בעלי יכולת תצפית בלתי מוגבלת ואינטליגנציה עצומה והיינו נמצאים בנקודת תצפית דמיונית על היקום ביום הולדת המאה שלו למפץ הגדול. לא היינו רואים שום כוכבים ושום גלקסיות אבל כיוון שאנחנו כל כך אינטליגנטיים היינו מבינים שהם יגיעו.
אין כמובן שום דבר שדומה ליצור חי. אין אפילו אינטראקציה כימית מעניינת כיוון שכל היקום הוא פלסמה של מימן והליום. אבל מרוב יכולת ניתוח אנחנו יכולים להבין שקיים ביקום פוטנציאל לקיום אורגניזמים חיים. מגוון עצום שלהם.
ומה לגבי המצב היום? האם אנחנו בוחרים להאמין שתיאור העתיד לא ידרוש משהו מעבר לתפיסות והמושגים שפיתחנו עד כה או שיש לנו די דמיון וענווה כדי לשער שייתכן שיש ליקום מאגר עצום של תצורות פוטנציאליות שאנחנו לא יכולים כלל לתפוס כעת.
